<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן ק"ב</h1>
<h2>דף יא.</h2>
שאלת עוד השנה שעברה רבו הגשמים נפלו על הערמות שבשדות עד שהיו קצת מן השבלים שעל הערמות מעלין צמחים, היש לחוש בפסח משום חמץ בחטים של אותו קציר, או נאמר שאין המים נכנסין בתוך הערמה לפי שהם מרבין עליה תבן ובונין אותה כמין כותל, או נחוש שהרי אותן שהחמיצו נתערבו בתוך השאר בשעת דישה, ואפילו תמצא לומר שנתבטלו ברוב קודם הפסח יש לחוש לגרירה שהגרגרים שהחמיצו גררו כל השאר שגרגיר זה מחמיץ שבצדו והשני לשלישי ויעבור אל לא תכלית. תשובה מסתברא שאין לחוש לחטים סתם של אותה שנה שאם אתה אומר כן לחם לא נאכל בפסח כי אין שנה שלא ירדו גשמים על הערמות שבשדות, ומה נעשה לארצות שיש להן רוב דגן ומלאו הגרנות ערמות בר עד ניתך מים עליהם אף בימות הגשמים, אם כן בא ונאסור עליהם שלא לאכול מחמשת המינין בפסח. אלא שדבר תורה הולכין בכל מקום אחר הרוב ואפילו ברובא דליתה קמן כקטן וקטנה [חולין י"א ע"א], וכל תבואה שתבא לידנו אנו דנין אותה אחר הרוב ואין הרוב מחמיצין. ואפילו אותן ערמות שראינו שנפלו עליהם גשמים אנו תולין בהן להקל שמא לא נכנסו בהן מים אלא בשבולין העליונים אבל לא שבבטן הערמה, וכן הדבר ידוע וניכר לעין, ואפילו תמצא לומר שנכנסו שמא לא הספיקו להחמיץ שלא כל שבא במים מחמיץ ויעיד עליו הדעת, ועוד לתיתא תעיד שלותתין אפילו חטין ואפילו לכתחלה [פסחים מ' ע"א] ואין אומרין כיון שבאו במים החמיצו והוה ליה ספק ספיקא ולקולא, ואינו דומה לארבא דטבעה בחישתא שהכל טבע במים וכל שטובע במים מן הסתם שוהה בו ויש בו כדי להחמיץ. וגרירה שאמרת איני מכיר, וכי אפילו חמץ גמור או אפילו שאור שחמוצו קשה שהוא נתון בתוך ערמת חטים ה[י]חמיצו את הערמה בלא נתינת מים, וכל שכן שיחמיץ גרגיר את שבצדו ושבצדו לאחר ואחר לאחר וכן לעולם היסבול זה הדעת, שאם כן אפילו בחטה של שאור יחמיץ אפילו כור ואפילו כורים על דרך הגרירה שאמרת, וזה דבר בטל. ועוד אם אתה אומר כן מה ששנינו [ערלה פ"ב מי"א] שאור של חולין ושל תרומה ואין בזה כדי לחמץ ואין בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחמצו במה אתה מעמידה, והא כל שיעור של שאור יש בו כדי לחמץ איזו עיסה שתהיה ושם אין רמז לשיעור שיהוי שעות אלא לשעור כמות השאור, אלא שאין אלו דברים של עיקר. ועוד הרי שהו החטין מתחלת קציר עד הפסח ולא נתבקעו ואפילו אתה מניחן על פי הביב לא יתבקעו ולמה נחוש להם, על כן איני רואה בזה צד ספק ומותר.
